botanicare
"מבט נאור" - על קנאת עיתונאים,האם שהררעיבה את בנה, חג הקורבן ועוד/ יולי 2009 PDF Print דואר אלקטרוני
'מבט נאור'- תקשורת בדרום

קנאות עיתונאים
בעיצומה של פרשת דודו טופז הייתה לערוץ 10 ידיעה בלעדית, מכתב חרטה שכתב טופז לאביה של אחת מקורבנותיו, דן מרגלית. המכתב, נכתב אבל, בסופו של דבר לא נשלח. דודו טופז התחרט, והשליך אותו לפח האשפה בבית המשפט.
ערוץ 10 חגג על הסקופ הקטן. הגם שהביצה לא פקעה נהג בה הערוץ כאילו הייתה תרנגולת מטילה. נוסח המכתב שב ונפרש על המסך ודן מרגלית הוזעק לאולפן להגיב על בקשת הסליחה שלא הייתה.
מי שהתקשה לפרגן להישג היה ידיעות אחרונות העיתון של המדינה שלא רואה בעין יפה סקופים שנופלים בידי יריביו. בידיעה קטנה שכותרתה סתומה - העולם התחתון חוגג על חשבון דודו טופז - מספר אורון מאירי כי מי שמסר את המכתב שלא נשלח לערוץ 10 היה עבריין ידוע, אבנר הררי. הררי הוכנס במקרה לתא המעצר שבו הוחזק קודם דודו טופז, בחושיו החדים הבחין בקרעי המכתב שהשליך טופז לפח האשפה, אסף אותן, הדביק ואז "פנה לכלי התקשורת והציע את המכתבים למכירה תמורת עשרות אלפי שקלים". לא קשה לשמוע את צליל הרטינה והתרעומת בנוסח הידיעה.
צרות העין של ידיעות אחרונות ראויה לגנאי.
ראשית, אם לידיעות אחרונות יש מידע בדוק כי ערוץ 10 שילם עבור מכתבי ההתנצלות, מוטב שיכתוב זאת במפורש. הרמיזה כי העבריין "הציע לכלי התקשורת" את המכתבים תמורת כסף אינה מספיקה.
וגם אם המקור הוא אמנם העבריין הררי, אין בכך שום פסול. אם יש משהו פגום זו החשיפה של ידיעות את מקור המידע של הערוץ המתחרה.

חיים זיסוביץ


חג הקורבן

פרשת דודו טופז לא מפסיקה להפתיע. מדי יום נחשפים עוד ועוד פרטים, תכנונים, אמצעים וחומרים בהם השתמש הראשון בבידור במסגרת פרויקט חייו, כפי שנראה.
שלושה קורבנות נפלו לידיו של טופז ולידי שלוחיו, וקורבנות פוטנציאליים נוספים היו בקנה. הקורבן הראשון היה מנכ"ל חברת 'קשת' אבי ניר.באותם ימים עסקה התקשורת בשאלה מי יכול היה לבצע את התקיפה. שמו של טופז עלה כבר אז.
הימים ימי ראשית הפרשה ותכנית חדשה עמדה לעלות לאוויר- 'השתולים'. תכנית תחקירים שעסקה בפרקיה הראשונים באולם אירועים שפעל לא כשורה ובגרעין הקשה של אוהדי בית"ר ירושלים, שברגע השיא, עת זכתה הקבוצה בגביע המדינה, התנגדו ללחוץ ידיים לשר הספורט הערבי. שמועה שהופצה טרם שידור התוכנית קשרה את מעשה האלימות כלפי מנכ"ל קשת, בתוכנית התחקירים החדשה.
אמצעי התקשורת השונים פרסמו כי התקיפה קשורה כנראה לתכנית התחקירים החדשה, מבלי לציין האם התוקפים קשורים לאוהדי בית"ר או לבעלי אולמות האירועים. מבלי לשים לב, קבלנו מבצע- "2 במחיר 1". פרסום של שתי תכניות במחיר פרסום ידיעה אחת.
אוהדי בית"ר, היו חפים מפשע. גם החשדות בדודו טופז לא ביטלו את האשמה הסתמית. למה לתת לעובדות להטעות את הרייטינג? ושוב עולה השאלה- מי שולט בתקשורת- העיתונאים או הזכיינית המצליחה? מה בדבר אחריות התקשורת בדיעבד על נושאים בהם עסקה? מה בין פרשנויות לא מבוססות, הערכות שגויות והטלת קלון על חפים מפשע? מה מקומה של התקשורת בתיקון הרושם הרע שנוצר והיא עצמה אחראית לו?
מה? לא כלום.

דיתי הורביץ ארד

מה בין קורבן לעבריין
ביום שישי , שעה קלה לפני כניסת השבת הייתה תאונת דרכים נוראה בכביש שער הגיא-בית שמש. מכונית ב.מ.ו ובה חבורת צעירים שחזרו מהבריכה פגעה במכונית סובארו שבאה ממול. שלושה צעירים ובהם הנהג, נהרגו. במכונית הסובארו נהרג הנהג, אהרון סטרובולסקי, אמו רחל, בת 86 וידידת המשפחה - אולגה. אשתו של אהרון, אנה, נפצעה קשה.
בחקירת המשטרה התברר מייד כי המכונית הפוגעת, הב.מ.ו, נסעה במהירות מופרזת. כעבור יומיים כבר התאשר החשד שכל נוסעי המכונית הפוגעת ובהם הנהג, היו שתויים.
למרות זאת התקשורת נהגה בכל הרוגי התאונה- אלה שהיו במכונית הפוגעת ואלה שהיו במכונית הנפגעת - כבקורבנות תמימים. אין הבדל בין נהג הסובארו שנהג כחוק לבין נהג הב.מ.ו השתוי שנהג בפראות.
כולם היו הרוגי, לכל נהג יש שם, לכולם יש חברים שמשרטטים קווים לדמותם ולכולם יש הורים שמכחישים מכל וכל את המידע על נהיגה בשכרות.
אין כמובן שום מניעה לשמוע את גרסת הוריהם של הצעירים גם אם ברור שהם לא יכולים לדעת אם בניהם נהגו כחוק. אין כמובן פסול בראיונות עם חברים כאובים שיודעים לספר על אופיים הטוב של הצעירים. אבל התיאור של הנהג העבריין כקורבן נוסף בתאונה הוא שקרי ואף מזיק. היחס אל הנהג הפוגע כאל קורבן אחד בתוך שורת הקורבנות כמעט נותן הכשר להתנהגות הפרועה בכבישים.
כדי להבין את עומק האבסורד הבה נתאר לעצמנו מקרה אחר שבו בעל נבגד יורה באשתו ומתאבד והתקשורת מפרסמת כתבות העוסקות ב"טרגדיה הכפולה".
האם לא היינו מתקוממים ? האם הטרגדיה של הנרצחת היא הטרגדיה של הרוצח ?
נהיגה פרועה בשכרות בכבישים, גם אם אינה מוגדרת כך משפטית, קרובה מאד לניסיון לרצח ובוודאי שהיא רשלנות פושעת.
כשעיתונים כותבים על חמש משפחות שפקדה אותן טרגדיה, או חמש משפחות שחייהן נהרסו ברגע אחד של חוסר זהירות הם כמעט מכשירים את הפשע ואת תרבות הנהיגה הפרועה.
נהיגה במהירות מופרזת בשכרות אינה חוסר זהירות אלא התנהגות עבריינית פושעת וצעיר שנהרג כאשר הוא נוהג בפראות הוא עבריין שנהרג בשעת ביצוע פשע ולא חייל הנופל על משמרתו.

אריאל פלר

דיווחים חד צדדיים
בשבוע האחרון נחשפנו לפרשה הקשה של האם שהרעיבה את בנה במשך שנים. אל הפרשה המחרידה הצטרפו קריאות החרדים התומכים באם ומפנים אצבע מאשימה לעבר שירותי הרווחה ומשטרת ישראל, בטענה של עלילת דם מסיבות הזויות כגון "הענשת הציבור החרדי בגלל המהומות על פתיחת החניון בירושלים", ועוד כהנה וכהנה. הסיפור עורר כאמור זעם אצל כל השומעים וקריאות בנוסח "החרדים האלה סגורים בעולם שלהם", "במקום להוקיע את האם הם מאשימים את המשטרה" ועוד.
רק לאחר כשבוע לערך של דיווחים סביב השעון שמעתי את דובר העדה החרדית מדבר על הנושא ומבחינתי לפחות, הוא עשה מעט סדר בעניינים. דובר העדה טוען כי הבעיה של החרדים אינה עם העובדה שמאשימים את האישה בהרעבה, אלא העובדה כי היחס אל האם היה כאל עבריינית בעוד, במקרה הכי גרוע, גם לדעת הרשויות, היא אישה חולה. ההתנפלות על האם וכבילתה באזיקים הן שהכעיסו את הציבור החרדי. לאם החשודה עוד שלושה ילדים, מלבד הילד שהורעב,אבל היא אינה מהווה סכנה לשאר ילדיה.זאת ועוד: האישה נמצאת בהריון ואין חשש כי תברח מהשוטרים. טענת החרדים היא כי אילו טרחו השוטרים לבוא למשפחה ולהסביר את החשדות להתעללות בילד, וכי האישה נדרשת לבדיקה ולטיפול פסיכולוגי,כי אז לא

היה הציבור החרדי מגיב כפי שהגיב. ההתייחסות של המשטרה אל האישה כאל עבריינית היא שעוררה את זעמם.
כמובן,אין בדברים האלה כדי להצדיק את התנהגותם של החרדים, את המהומות, זריקות האבנים והאלימות כלפי רשויות החוק.התנהגותם הפרועה, היציאה משליטה והפגיעה של המתפרעים ברכוש אמנם מקשה על הציבור לחוש אהדה או אפילו הבנה של הצד האחר, אבל לא מיותר להציג את השאלה כיצד זה כמעט כל הדיווחים בפרשה עסקו בהתנהגותם האלימה של החרדים ורק מעט מאד בשאלה האם וכיצד ניתן היה למנוע את האלימות. הציבור החרדי הוא ציבור סגור, אבל ,במידה מסוימת,גם אנחנו כך.

עינת אלון



תגובות
חיפוש
רק משתמשים רשומים רשאים לכתוב תגובות

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."